החלטה בתיק בש"א 283/06

1.      בפני "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 1.2.2006. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 23.3.2006. 

2.      כנגד המבקש ניתן פסק דין, בהעדר הגנה, בו חויב לשלם למשיבה הפרשי שכר, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והוצאות משפט.                             בהחלטה נשוא הבקשה נדחתה בקשתו של המבקש לבטל את פסק הדין.

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.   ההחלטה בבקשה נשלחה לבית חברתו לשעבר של המבקש, וזו העבירה את ההחלטה למבקש רק ביום 18.2.2006.

3.2.   המבקש הוא אדם הסובל מהפרעות נפשיות קשות, אשר ניסה בעבר לשים קץ לחייו.

3.3.   המבקש אינו מתפקד כראוי עקב מצבו הנפשי. לנוכח מצבו הנפשי הרעוע, התעכב בפנייה לעורך דין לצורך ייצוגו.

3.4.   לנוכח פסיקת פיצויי הלנה, חובו של המבקש למשיבה על פי פסק דין עומד על סך של 50,000 ש"ח, וב"כ המשיבה ביקש מינויו ככונס נכסים על ביתו של המבקש.

3.5.   למבקש לא היה יומו בבית הדין, והוא מכחיש את זכאות המשיבה לסכומי הקרן שנפסקו בפסק הדין. 

4.       המשיבה התנגדה לבקשה,  מנימוקים אלה:

4.1.   לכל היותר, רשאי המבקש להגיש בקשת רשות ערעור, ובכל מקרה אינו יכול לערער על ההחלטה מיום 1.2.2006.

4.2.   לא צורף לבקשה תצהיר לאימות העובדות שנטענו בה.

4.3.   המבקש אינו פסול דין, ולא יעלה על הדעת כי בכל פעם בה המבקש או בא כוחו לא ימלאו אחר הוראות התקנות, תישלף באופן מניפולטיבי הטענה לפיה מצבו הנפשי של המבקש הוא שמנע ממנו לפעול כנדרש וכמתחייב על פי התקנות.

4.4.   המבקש חרג מהמועד להגיש בקשת רשות ערעור.

4.5.   לא מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד במקרה הנדון.  לעניין זה נטען כי הטענה כי האיחור בהגשת הבקשה נבע ממצבו הרפואי של המבקש לא נתמכה במסמכים רפואיים ממועדים רלבנטיים לבקשה, אין פירוט של המועדים הרלבנטיים (מתי פנה המבקש לבא כוחו), ומדוע במועד בו פנה המבקש היה מסוגל לפנות לבא כוחו.

4.6.   לעניין מועד המצאת החלטת בית הדין קמא נטען כי ההחלטה הומצאה לכתובת שנתן המבקש ככתובתו להמצאת כתבי בי דין, וכן כי ההחלטה הומצאה לבת זוגו ולא ל"חברתו לשעבר" של המבקש. בכל מקרה, גם אם המבקש קיבל את ההחלטה רק ביום 18.2.2006, חל איחור ניכר בהגשת בקשת רשות ערעור.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא.

עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (ניתן ביום 23.5.2005).

6.      בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה. .. כל מקרה ונסיבותיו".